צבעים, עולם ומלואו של יופי…

מהו בעצם צבע, החומר הזה שמשפיע רבות על חיינו, שהוא בילתי נפרד מקיומנו ומשפיע עלינו באופנים שונים ומגוונים?

בואו נבין קצת יותר.

בהגדרה מילונית: חומר בעל גוון כלשהו לכיסוי משטחים למטרת ייפוי או הגנה.

צבע הוא הוא בעצם שם כולל לחומרים שמכסים בהם גופים כדי שישנו את צבעם.

והוא מורכב מפיגמט (צבען), חומר מדלל כלשהו ובסיס שהוא חומר שמאחד את הפיגמנט ואת הגוף הנצבע.

 

צבע יכול לשמש למטרות שימושיות, כמו הגנה על משטחים מפני חלודה,  לחידוד והבדלה בין פרטים או הדגשת פרטים, וכן למטרות אומנותיות שמייצרות שינוי אווירה ויש בהן השפעה על הרגש שמעבירה יצירה לצופה בה, ולכן השימוש בו הוא נפוץ ביותר.

בתהליכי הייצור של כמעט כל פריט בחיי היום יום משתמשים בצבעים כדי להשיג את המראה הרצוי. צבע הוא כלי בסיסי באמנות, בעיצוב תעשייתי וכמובן גם בשימוש ביתי.

 

גילגולו של הצבע בראיה היסטורית:

השימוש בצבע ידוע מזה עשרות אלפי שנים – בציורי המערות ואצל הסינים הקדמונים, במצריים הקדומה ובקרב היוונים והרומאים אז השתמשו בצבעים שהיו מבוססים פיגמנטים מינרליים בשעוות דבורים, אך עם השנים הידע  אבד והוחלף בצבעי שמן.

עד ימי הביניים הצבעים ששימשו לאמנות ולצביעת בתים ובדים היו בעיקר צבעי אדמה – הם הופקו בדרך כלל מפחם ומאדמה שהכילה תחמוצות ברזל צבעוניות. הציורים ששרדו מאז מכילים בעיקר את הצבעים שניתן היה להפיק מחומרים אלו: שחור, חום, אדום וצהוב. כדי ליצור כחול או ירוק שחקו אבנים יקרות למחצה לאבק צבעוני.

בימי הביניים התווספו כמה גוונים חדשים לצבעים שלמד האדם לייצר. במקרים רבים הצבעים יוצרו מחומרים רעילים, (למשל, את הצבע הירוק הפיקו מארסן) אך הביקוש לצבעים היה כה רב שהייצור והשימוש בהם נמשכו למרות רעילותם.

בתקופת הרנסאנס גילו דרכים ליצור פיגמנטים חדשים, כמו כחול אולטראמרין, ורוד ארגמן וכחול אינדיגו ובמקביל גילו האינדיאנים באמריקה דרך להפיק אדום שני מגופן של חיפושיות – תהליך שבעזרתו מפיקים צבעי מאכל עד ימינו.

עם תחילתה של המהפכה התעשייתית (מאות 18-19) התגלו שיטות לייצור צבעים שרעילותם נמוכה יותר והחלו לייצר צבעי שמן מבוססים על תרכובות מיסודות שהופרדו ממינרלים (קובלט, מנגן), שאיפשרו לצייר בצבעים שעד אז היו שימוש רק בזכוכית, וכן בפעם הראשונה פותח צבע ניתן לרחיצה, ויוצרו צבעים לשימוש ביתי בקנה מידה מסחרי, שלא דרשו ניסיון מקצועי או אמצעי בטיחות מיוחדים.

הצבעים האקרילים, שכל כך מוכרים היום,  פותחו בשנות ה-30 של המאה ה-20 ונכנסו לשימוש מסחרי בשנות החמישים של אותה מאה. באותן שנים החלה המגמה להיפטר מצבעים רעילים, ויצרנים החלו להחליף את הצבענים המבוססים על עופרת בחומרים בטוחים יותר. בשנות ה-50 הופיעו תקנים רבים האוסרים שימוש בעופרת בצבע ובסוף שנות ה-70 נאסר השימוש בעופרת בצבע לשימוש בבתים.

השימוש בצבעים אקרילים נפוץ כחלופה נוחה לעבודה בצבעי שמן.

גודל השוק של תעשיית הצבע על פלחיה השונים הוא כעת בשווי עשרות מיליארדי דולרים בשנה. בישראל חברת הצבע הראשונה הייתה טמבור והיא נוסדה בשנת 1936.

 

 

כימיה של הצבע בקטנה…

מרכיבי הצבע העיקריים הם:  בסיס, מדללים, פיגמנט ותוספים אחרים.

הבסיס:

הוא המרכיב החיוני ביותר – זה המרכיב שמתקשה והופך לשכבה עמידה הנאחזת בגוף הנצבע.  התייבשות / התקשות הצבע תלויה בבסיס, תוצאה של קירור פשוט או התאיידות המדללים, בצבעי שמן ההתקשות היא תוצאה של חמצון.

חומרי בסיס נפוצים הם שרפים טבעיים או מלאכותיים כגון: אקרילים, פוליאוריתנים, פוליאסטרים, מלמינים, שמנים וגומי.

בסיסים תחליבים הם משפחת צבעים שבהם הבסיס מדולל במים (תמיסה), וכשהם מתנדפים נקשרות מולקולות הבסיס זו לזו, ונוצר צבע שאינו מסיס במים.

 

המדללים

מאפשרים שליטה בסמיכות הצבע ומכיוון שהם נדיפים הם אינם חלק משכבת הצבע היבשה. המדללים הנפוצים כוללים ממסים אורגניים (קבוצת חומרים הכוללת את רוב תרכובות הפחמן), כדוגמת אלכוהולים, קטונים, אסטרים ועוד. גם מים הם ממס נפוץ, למשל בצבעי גואש ובצבעי מים. בגלל הזמן הארוך שלוקח למים להתייבש השימוש במים כממס אינו תעשייתי אלא ביתי או אמנותי.

 

הפיגמנטים

הפיגמנט משפיע על הגוון הסופי.  לרוב אלו הן אבקות בלתי מסיסות שמשפיעות על גוון הצבע ועל שקיפותו או אטימותו. הפיכת הצבע לאטום הוא אחד התפקידים החשובים של הפיגמנט. האטימה לאור מגנה על העצם הנצבע מקרינת השמש, במיוחד קרינה אולטרא סגולית, שלאורך זמן גורמת נזק.

התוספים האחרים הם אוסף של חומרים רבים שמטרותיהם מגוונות: זרזים, מסמיכים, מייצבים, מתחלבים, שוברי ברק ועוד.

השימוש בצבעים מגוון. הם ניתנים לשימוש כמוצק, כתרחיף גזי או כנוזל. ליישום הצבעים ניתן להשתמש במגוון שיטות, הבחירה בטכניקה מסוימת תלויה בצרכים האמנותיים או המסחריים.

צביעה ידנית:

בצביעה ידנית מניחים ומורחים את הצבע תוך שימוש במברשת, מכחול, גלגלת, ספוג, או אמצעים אחרים. יתרונה של שיטה זו על אחרות היא שעד ייבוש הצבע ניתן לערב ולמזג אותו באופן רציף עם אזורים שצבועים בצבעים שונים. זמן זה ניתן לשינוי על ידי שליטה בכמות המדלל או על ידי הוספת מעכב ייבוש.

צביעה בהתזה:

ביישום צבע בצורת תרחיף או גז, הצבע מרוסס על העצם הנצבע ונדבק אל פניו. יתרונותיה של שיטה זו בחוסר המגע עם העצם וביכולת להשיג שכבה אחידה ומבוקרת מאוד. יישום כזה ניתן להשגה באמצעים שונים החל מתרסיס המיועד לכיסוי שטחים קטנים ועד לשיטת האיירלס שבעזרתה ניתן ליישם חומרים צמיגיים על משטחים גדולים.

צביעה בתנור (ציפוי אלקטרוסטטי):

בשיטה זו הצבע המוצק (אבקה) או הנוזלי נצמד אל המשטח ומחומם בתנור בטמפרטורה גבוהה עד להמסתו כך שהוא נדבק לפני השטח. צביעה בשיטה זו מבטיחה ציפוי אחיד ועמיד לפגעי מזג האוויר והיא משמשת בייצור תעשייתי לצביעת חלקי מתכת.

סוגי הצבעים הקיימים בשוק:

הצבע הנפוץ ביותר לשימוש בקרב קהל היוצרים החובבים הינו הצבע האקרילי.

צבעי אקריל (Acrylics)

זהו הצבע הנפוץ ביותר לשימוש ביתי ואומנותי. אקריליק הוא צבע מהיר-התייבשות הכולל פיגמנטים שעורבבו בתחליב רזין אקרילי (PMMA).  צבעי אקריליק ניתן לדלל במים, אך כאשר הצבע מתייבש הוא הופך עמיד למים, ולא ניתן להמיס אותו מחדש כמו בצבעי מים.

 

צבע אקריליק מורכב לרוב משני חלקים, ביחס משתנה: פיגמנט וחומר מילוי.

חומר המילוי לרוב הינו תחליב של רזין (שרף) אקרילי (חומר פלסטי המיוצר מחומצה אקרילית ומשמש בין השאר  לייצור פרספקס ומוצרי פלסטיק נוספים) שחלק מתכונותיו הן שקיפות גבוהה ודחיית מים.

כאשר המים מתאדים, הרזין מתקשה ואינו ניתן למיסוס מחדש. כל עוד הוא אינו יבש לחלוטין צבעו חלבי מעט, והשקיפות הגבוהה מושגת עם אידוי הנוזלים. כתוצאה מכך, אחת מתופעות הצבע האקרילי היא סטיית בהירות עם ייבוש הצבע – הגוון נוטה להתכהות.

 

צבעי אקריליק היו תוצר-לוואי לזיקוק נפט והם שווקו לקהל האמנים רק כשלושים שנה מאוחר יותר. לאחר שהנוסחה שפותחה נמצאה עמידה באור, לא רעילה ונוחה לשימוש. ההרכב הראשוני של הצבעים היה עם חומר מילוי מסוג ויניל ו/או PVA, כאשר התרכובות השתנו במהלך השנים על מנת לתת לצבע גוון טוב יותר.

 

צבעי אקריליק קלים ביותר לשימוש – ניתן להוציא צבע משפופרת, בקבוק  או צנצנת סגורה ואטומה על גבי משטח כלשהו, לערבבם זה בזה במכחול לח, ולמרחם בקלות על כל משטח כמעט.

זמן הייבוש של שכבה שנמרחה תלוי בעובייה, אך לרוב מדובר בדקות ספורות עד חצי שעה. ניתן להוסיף חומר מעכב-התייבשות לתערובת הצבע, על מנת להאריך את זמן ההתייבשות למשך ימים ספורים.

את המכחולים מנקים במים וסבון, כמו גם את הידיים. כתמי אקריליק יבשים ניתן לעתים לקלף (ממש כמו דבק פלסטי שיבש) אך משטחים סופגים יוכתמו לעד. יש לציין שניתן להוריד כתמי אקריליק בעודם טריים בעזרת חומר מנקה מכחולים.

צבעי אקריליק אינם רעילים בהכרח, אך לעתים הם מכילים פיגמנטים רעילים כגון אדום קדמיום. בכל מקרה, השימוש בהם מומלץ כחיצוני בלבד.

 

צבעי גואש Gouache

סוג של צבעי מים בעלי גוון אטום. מורכבים מפיגמנט, חומר עיבוי, ומים. בנוסף, לעתים קיימת כמות של צבען גיר בצבעי גואש, על מנת לשפר את עובי ומרקם הצבע מה שגורם  לשינוי משמעותי של הגוון והברק לאחר ייבוש.

 

צבעי מים watercolor

צבע מים הוא צבע לציור המורכב מפיגמנטי צביעה, מים וגומי ערבי לעיבוי וייבוש. ניתנים לשימוש על מצעי ציור רבים, ביניהם קרטון, בד, קיר ועוד, אך לרוב מצוירים על גבי נייר עבה ומותאם במיוחד לספיגה, הקרוי נייר אקוורל. צבעי מים נגישים לצרכן בשני אופנים: מטבעות צבע מיובש שניתן להמיסו במגע עם מים ושפופרות המכילות צבע מים לח,

שניתן לדללו במים או למרחו ישירות.

צבעי מים מתייבשים במהירות על הדף לשכבה שקופה למחצה (בהתא  ם למידת הדילול של הצבע בעת המריחה) וניתן לעבוד עליהם בשכבות, כמו גם להרטיב את הדף על מנת ליצור מחיקה של שכבה או פיזור שונה לשכבת צבע. אחת הבעיות העיקריות עם צבעי מים היא המסיסות במים. גם כשהצבע יבש, מגע עם מים ימוסס אותו מחדש

 

צבעי שמן לאומניםoil paint

צבעי שמן הם פיגמנטים המעורבבים בתוך שמני ייבוש. שמנים נפוצים כוללים שמן פשתן, הפרג, אגוז מלך וחריע. השמנים השונים קובעים את תכונות הצבע, למשל גוונו וזמן התייבשותו.

לצבעים אלה יש דמיון מסויים לצבעי אנמל וניתן לדלל אותם בעזרת מוצרים זהים.

זמן הייבוש ארוך מאוד ומקנה אפשרות למזג גוונים על פני השטח תוך כדי צביעה.ניתן להוסיף לתערובת הצבע מזרז ייבוש (Dryer) כדי לקצר את זמן העבודה.

צבע שמן נמסך במים (Water Miscible Oil Paint)

מוצר חדש, שיצא לשוק לראשונה בשנות ה-2000

צבע שמן נמסך במים הוא סוג של צבע שמן לשימוש אמנים, אשר ניתן לערבוב עם מים  למטרות דילול וניקוי. לאחר שהמים מתאדים והצבע מתייבש, שכבת הציור חסינת מים. ניתן להשתמש בצבע שמן נמסך במים גם עם ממיסים רגילים, כגון טרפנטין, בכל שלבי הציור.

צבעי שמן הנמסכים במים מורכבים מפיגמנט וחומר קישור (Binder). בצבע שמן רגיל, חומר הקישור הוא שמן פשתן, ואילו בצבע שמן נמסך במים חומר הקישור שונה ודומה לחומר מתחלב. על כן, הצבע אינו נפרד כאשר הוא במגע עם מים. לא ניתן לערבב מנגד צבע שמן נמסך במים עם צבעי אקריליק או צבעי מים, על פי הוראות היצרנים. זמן הייבוש דווח כדומה לזה של צבעי שמן, ולעתים אף מהיר יותר.

 

צבעי פסטל (Pastel)

פסטל הוא מקלון צבע נוקשה למחצה המורכב מפיגמנט וחומר מעבה, ולעתים תוספים אחרים. קיימים מגוון של פסטלים שנבדלים זה מזה בסוג החומר המעבה, כמו גם בתוספים השונים.

קיימים סוגים שונים של פסטלים, חלקם בעלי פופולריות גבוהה ואחרים נדירים יחסית.  החלוקה המקובלת כיום היא לשלוש קטגוריות:

פסטלים קשים: הקרויים גם גירי פסטל, ומורכבים משעווה, גיר ופיגמנט.

פסטלים רכים: המורכבים משעווה, מים, חומר מאגד רך (בדרך כלל גומי ערבי) ופיגמנט.

פסטלי שמן: המורכבים משעווה, שמן ופיגמנט (מכונים בעברית "צבעי פנדה" על שם המותג)

בתוך כל קטגוריה קיימות תתי-קטגוריות, בהתאם למינונים השונים של המרכיבים והשפעתם על אופי הציור. היות שהמרכיב העיקרי בפסטלים כולם הוא הפיגמנט הטהור, היחס שלו לשאר המרכיבים יקבע באופן כמעט ישיר את איכותו וככל שהוא גבוה יותר, כך הפסטל איכותי יותר וגוונו חד וברור.

 

(מקורות מידע: ידע אישי, מאמר בנושא צביעת דגמים של קורין היינריך, ויקיפדיה).

אולי יעניין אותך גם..

אודותינו

כתובת: הבנים 41 הוד השרון מספר עסק: ע.מ.023874761 טלפון: 09-7418878

הרשמו למועדון הלקוחות

קבלו מידע על מבצעים, הטבות וחזרה למלאי

כל הזכויות שמורות לDOART