דקופאז’ עם מפיות נייר

אז מה בעצם דקופאז’?

פירוש המילה דקופאז’ (בצרפתית: Découpage) היא לחתוך או לגזור.
זוהי אמנות קישוט אובייקטים על ידי הדבקה של מפיות או מגזרות נייר ושילוב של אפקטים מיוחדים בצבע, עלי זהב ועוד. בדרך כלל טכניקה זאת משמשת עבור קישוט קופסה קטנה או פריט ריהוט המכוסה בדפי מגזין או בנייר המיוצר במיוחד עבור מטרה זו.

כל שכבה נאטמת על ידי לכה, לרוב על ידי מספר רב של שכבות, עד שהנייר/המפית נראים כאילו הם חלק מהמוצר הראשוני ומאבדים את המראה של אלמנט שהדביקו מאוחר יותר.

בטכניקה המסורתית השתמשו ב30-40 שכבות של לכה שלאחר מכן שוייפה עד שהתקבל גימור מבריק.

הטכניקה נודעה במאה ה-18 באנגליה בשם ג’פאנינג (Japanning) על שם מקורותיה המשוערים מיפן. המקור הסביר ביותר לדקופאז’ הוא אמנות הקבר המזרח סיבירית. שבטים נודדים השתמשו בלבד גזור כדי לקשט את קברי הנפטרים שלהם. מסיביר הנוהג הגיע לסין, ועד המאה ה-12 מגזרות נייר קישטו פנסים, חלונות, קופסאות וחפצים אחרים.

במאה ה-17, איטליה, בעיקר ונציה, הייתה בחוד החנית של הסחר עם המזרח הרחוק ומקובל לחשוב כי דרך הקישורים הללו קישוטי הנייר עשו את דרכם לאירופה. אומנים בפירנצה שבאיטליה, יצרו חפצים דקורטיביים תוך שימוש בטכניקות מגזרת נייר, מאז המאה ה-18.

הם שילבו דקופאז’ עם טכניקות דקורטיביות שהיו כבר פופולריות בפירנצה, כמו שימוש בעלי זהב ועיצובי עץ מגולפים. טכניקות אלה כבר שימשו בייצור רהיטים, מסגרות של תמונות, ואפילו כריכת ספרים מעור מעובד.

שיטת הדקופאז’ נוספה לשיטות של בעלי המלאכה בפירנצה על ידי הוספתה בתוך מסגרת מוזהבת מגולפת, או על ידי הוספת מגזרת נייר על לוח עץ. אומנים השתמשו ברפרודוקציות מודבקות של יצירות אמנות מפורסמות.

חומרים ביתיים פשוטים יכולים לשמש אמצעי ליצירת דקופאז’, בהם כלי חיתוך כדוגמת: מספריים, סכין חיתוך, סכין גילוח, דבק המיועד לדקופאז’, וכלים לפיזורו כמו מברשות צבע וספוגים. יש לאטום את עבודת הדקופאז’ עם לכה בסיום כל שכבה, ולכן מומלץ ביותר להשתמש בדבק דקופאז’ המכיל לכה בתוכו.

עם הכלים הללו נהוג ליצור דקופאז’ על ריהוט, אלבומי תמונות, צלחות, קרמיקה, מדפים, מסגרות, מראות ועוד, זאת תוך שימוש במגזרות נייר שיכולות להגיע ממגוון רב של מקורות: עיתונים, מגזינים, קטלוגים, ספרים, פריטי אוסף תמונות מודפס, נייר אריזה, כרטיסי ברכה, בד, נייר רקמה, תחרה, מפיות נייר, ונייר מודפס שמיוצר במיוחד עבור דקופאז’.

 

נרחיב ידע על ייצור מפיות נייר, מיחזור ואיכות הסביבה:

נייר טישו או טישיו (במקור: Tissue), יכול להיות עשוי הן מנייר חדש והן מנייר ממוחזר.

ההבדלים העיקריים בין ניירות הטישו וביניהן וסוגי הנייר השונים, ניכרים בתכונות המאפיינות את סוגי הנייר מהם הן עשויות: חוזק, יכולת ספיגה, משקל בסיסי, עובי, בהירות, יכולת מתיחה, מראה ונוחות.

חומר הגלם ממנו מכינים נייר טישו הוא עיסת תאית. הניירות הטובים ביותר בספיגת מים מיוצרים בתהליך ייבוש, בטכניקה של הזרמת האוויר החם דרך הנייר. ניירות אלה גם מכילים כמויות גבוהות של עיסת-נייר מולבנת המשמשת כתקן לעיסת נייר, ועיסת-נייר כימותרמית הנוצרת בזכות תהליך ההפקה בחום.

הנייר הנוצר עבה, בעל חוזק מתיחה גבוה גם בהיותו רטוב ויכולת טובה לספיגת מים. התהליך שבו מיוצרים ניירות כאלה, צורך בערך כפליים אנרגיה לעומת האנרגיה הנדרשת בייבוש רגיל של הנייר.

מאפייני הנייר נקבעים על ידי איכותו והתוספים לעיסה (הן לנייר הבסיס והן לציפויו). עוצמת המתיחה של נייר רטוב, היא לעתים קרובות קנה מידה משמעותי לאיכות הנייר.

מפיות שולחן עשויות לעתים מנייר טישו. אלו עשויות מאחת עד ארבע שכבות ובמגוון איכויות, גדלים, קפלים, צבעים ותבניות בהתאם לשימוש המיועד ולאופנות הרווחות. הרכב חומרי הגלם משתנה, ונעשה שימוש בנייר ממוחזר.

תעשיית הנייר, עושה ככל יכולתה כדי למזער את הנזקים לסביבה. 46.5% מחומרי הגלם בתעשיית הנייר הם חומרים ממוחזרים. התעשייה עושה שימוש בדלק ביולוגי (כ-50% מהאנרגיה העיקרית שלה) המהווה חיסכון גדול מאוד באנרגיה. צריכת האנרגיה של תעשיית הנייר ירדה וצריכת החשמל ירדה בשל אמצעים שננקטו, כגון שיפור תהליכי הטכנולוגיה ושימוש בחום ובלחץ משולבים. פליטת פחמן דו-חמצני מדלקים מאובנים ירדה ב25% עקב השינויים בתהליך הייצור הקשורים בשימוש ובניצול מוגבר של דלק דל בפחמן. מעבר לכך, רוב מוצרי הנייר מבוססי עץ, מוחזרו לשימוש נוסף ולייצור דלק אורגני.

מאז 2005 פחות מאחוז אחד ממוצרי העץ המסחריים זיהם את הסביבה ואחוז הפסולת המוצקה הלא עירונית, הוא פחות מ-0.5%. גם הפסולת העירונית המוצקה, מגיעה למקסימום 2% בלבד. זהו נתון מרשים ביחס לניירות רגילים (דפים למדפסת, לדוגמה), פסולת גינה ופסולת מזון, שבהם אחוז הפסולת המוצקה נע בין 18 ל-20 אחוזים.

כיום יש כבר עניין רב בשימוש בסיבי נייר ממוחזרים כדי לייצר נייר חדש למוצרי טישיו. עם זאת, השאלה אם שימוש זה תורם לסביבה יותר מאשר ייצור נייר באמצעות סיבים חדשים נשארה פתוחה. מתוך ממצאים של המחקרים עולה שישנם יתרונות וחסרונות סביבתיים הן בשימוש בסיבים חדשים והן בסיבים ממוחזרים.

 

 

רכשנו ידע, עכשיו לעבודה:

מפיות נייר הינן חומר אידיאלי לדקופאז’: הן זולות, דקות ומודפסות בצבעים או דפוסים נועזים, שקטים, מסורתיים ומודרניים. ניתן להשתמש במפיות לייפות פרויקטים מבלי לדעת לצייר או לעטר ביד חופשית.

הדבקת מפיות עושים בדבק מפיות או דבק דקופאז’ (שניתן לדלל ב10% מים פושרים), הדבקה בדבק פלסטי איננה יציבה ותגרום להצהבת העבודה עם הזמן.

 

הדבקה בסיסית:

שיטת העבודה הבסיסית להדבקת מפיות, מחייבת עבודה על רקעים בהירים לקבלת תוצאות מיטביות ללא השפעת צבע הרקע על המפית.

יש להפריד את שכבות המפית ולהשתמש בשכבה העליונה המודפסת בלבד.

את הדבק יש למרוח תמיד תחילה על המשטח, לאחר מכן להניח את המפית ולמרוח דבק על המפית. עם הנחת המפית יש לטפוח עליה עם כרית האצבע על מנת להיטיב ההדבקה. את מריחת הדבק על המפית עושים מהמרכז החוצה על מנת להוציא בועות אויר ולהמעיט בקימוטים.

**אם בכל זאת עובדים על רקע כהה: יש להדביק שכבה אחת לבנה של המפית הגזורה לחכות לייבוש ולצבוע אותה בצבע לבן, שמנת או כל גוון בהיר אחר. לאחר ייבוש הצבע קיבלנו שוב רקע בהיר באזור ההדבקה הרצוי ואפשר להדביק את המפית כפי שמוסבר לעיל.

 

התפחת מפית:

להתפחה יש להשתמש בשתי מפיות זהות.

בשלב ראשון מדביקים את המפית בטכניקה הרגילה ומחכים לייבוש מלא. מורחים דבק על החלק שרוצים להתפיח, מניחים דאס / חימר קל (אפשר לפסל אותו מעט על מנת ליצור מראה תלת מימדי מפוסל) יש להשאיר שוליים של 2 מ”מ בערך ומדביקים את אותו החלק שכיסינו ע”י קריעתו מהמפית השנייה.

את החלק המותפח לא גוזרים אלא קורעים על מנת ליצור איחוד יפה יותר בין המפיות.

*** רצוי לא להתפיח מוטיבים מאוד קטנים, הדיוק קשה בהם ולהתפחה אין ערך עיצובי. אם רוצים להבליט מוטיבים קטנים במפית רצוי להשתמש בדבק תלת מימד.

 

 

הדבקה הפוכה – עבודה על כלי זכוכית:

 

עבודה על כלי זכוכית נעשית מהצד החיצוני של הכלי ולכן נקראת “הדבקה הפוכה”, למעשה עובדים בשלבים הפוכים למראה הרצוי.

מפית על זכוכית (או פלסטיק, מתכת, פרספקס וכד’) מדביקים בעזרת דבק מפיות המיועד לזכוכית, עבור כלים שהינם לנוי בלבד ובדבק פורצלן לכלים שמישים כמו כלי הגשה.

את הדבק פורצלן יש ל”אפות” בתנור בסיום העבודה לפי הוראות יצרן.

כל כלי זכוכית, גם העדין ביותר, אפשר להכניס לאפיה בתנור, בתנאי שמכניסים לתנור קר ובסיום האפייה, מכבים את התנור ומשאירים את הכלי בתנור מבלי לפתוח עד לקירור מלא של הכלי. (הפרשי הטמפ’ הם שגורמים לשבירת הזכוכית).

טכניקת ההדבקה זהה בדיוק להדבקת מפיות כפי שהוסבר לעיל, רק סוג הדבק משתנה.

את העיטורים על הזכוכית רצוי להוסיף בתוחם זכוכית ולא בצבע טוליפ.

 

סיום העבודה:

כל עבודת דקופאז’ יש לסיים בשתי שכבות לכה על מנת לתת מראה אחיד לכל החלקים המודבקים וליצור מראה חלק ויפה. הלכה יכולה להיות במראה מט, אולם לרוב לכה מבריקה תיתן מראה טוב בהרבה מזו במראה מט. רצוי לבחור בלכות אקריליות, שהן ידידותיות יותר לסביבה וקלות יותר לשימוש, אך לא חייבים ויש לבדוק כל עבודה לצרכיה.

לאחר ייבוש ההדבקות , אפשר להוסיף הבלטות (highlights) ע”י שימוש “בדבק תלת מימד”.
החומר נראה כמו דבק פלסטי לבן וסמיך אולם לאחר הייבוש הופך שקוף ויוצר אשליה של זכוכית מגדלת.

אם רוצים להוסיף אבני שיבוץ אז רצוי לבחור באבני קריסטל, אם ברשותכם אבני פלסטיק הדביקו אותם לאחר מריחת או ריסוס הלכה.

 

ביבליוגרפיה:

Home Guidesby Demand Media*

*ויקיפדיה – ערך דקופאז’ וערך טישו

*וכמובן ידע ונסיון אישי שנרכש עם השנים J